ביטול עיקול נגרם על ידי רצונם של השלטונות לגרום של השלטונות במטרה לגרום החזרת החוב.צו העיקול נקבע על ידי מערכת המשפט והמערכת האוכפת את החוק היא ההוצאה לפועל.
כיום קיימים מספר רשויות שלטוניות,כמו רשות המיסים או עירייה להוציא צווי עיקול גם ללא צו מיוחד של בתי משפט. העיקול מהווה שלב אחרון בדרכו של החייב הפועל להשבת החוב, ונראה כתהליך הוגן הפועל להשגת הצדק. כל מי שהתקשה להשיג את חובו בטוח כי זוהי דרך נאותה לפעול נגד חייבים.
כך גם סבור רוב הציבור החי במדינה בה מתקיימים חוק וסדר. יחד עם זאת נשמעת לעתים קרובות ביקורת על הדרך בה מופעלים הליכי עיקול, ובמיוחד כאלה המסבים נזק נפשי למי שרכושו נלקח ממנו. העובדה כי בעלי החוב המעוקל ובני משפחותיהם יוצאים ניזוקים ברגע המימוש של העיקול יכולה לעורר רחמים ולהשתתפות בצערם, עד כדי כעס על המעקלים הנראים כמי שפועלים ללא התחשבות ברגשות החייבים.
בנוסף קיימת ביקורת על בתי משפט הנוהגים לעתים, לדעתם של המבקרים, למהר ולהוציא צווי עיקול במקום שניתן היה לפתור את בעיית החוב בדרכים אחרות, או שהעיקול פוגע ביכולתו של החייב לפעול להשבת החוב – כמו למשל במקרים בהם מוטל עיקול בסכום העולה בהרבה על סכום החוב, או במקרים בהם הוא מוטל על כל חשבונות הבנקים של החייב, או על משכורתו, כך שאיננו יכול לבצע כל פעולה. חוק הגנת השכר קובע שבעת עיקול משכורת יש להשאיר לעובד סכום השווה הניתן לפי חוק הבטחת הכנסה, כדי להותיר לעובד ולמשפחתו סכום המאפשר קיום נמוך. הגנה זו אינה חלה על עיקול לשם תשלום מזונות.
הליכי עיקול על פי פקודת המסים דומים במהותם להליכי עיקול על פי חוק ההוצאה לפועל, על כן, יש להסתייע בהסדר הקיים בחוק ההוצאה לפועל ולהקיש ממנו לעניין פירושן של ההוראות שבפקודה הנוגעות להטלת עיקולים. לחוב המיסים הוענק מעמד מיוחס בפקודה, בכך שהוא מאפשר את גבייתו של המס שהוטל ללא צורך בהכרעה שיפוטית לגביו, וככזה יש לראותו כחוב שמעמדו לעניין הגבייה הושווה על פי חוק למעמדו של חוב פסוק.בית המשפט העליון פסק כי מכשיר העיקול, כפי שהוסדר בהוראות חוק ההוצאה לפועל, בפקודה והכרזות שמכוחה, נועד לייעל גביית חובות פסוקים וחובות מסים.
על מנת להגשים מטרה זו ולהבטיח את יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי, היה ולא יקיים את הוראות החוק 'המגייסות' אותו בעל כורחו לסייע לנושה בגביית החוב. אך בצד האינטרס הציבורי להעמיד לרשות הנושה אמצעים מהירים ויעילים לגביית חובות, עומד האינטרס של הצד השלישי, שהמחוקק עירב אותו בסכסוך לא לו, כי זכויותיו שלו לא 'תוקרבנה' במידה העולה על הנדרש לצורך הגשמת אינטרס ציבורי זה.
כמו כן, מן הראוי הוא שזכויותיו של החייב לפרטיות וּלחיסיון בנקאי לא תיפגענה שלא לצורך ובמידה העולה על הנדרש לשם הגשמתו של האינטרס הציבורי הקיים בגביית חובות. ההתנגשות בין מכלול האינטרסים הללו מחייבת עריכת איזונים ראויים המביאה בחשבון באופן סביר את השיקולים השונים צריכים לעניין, בבואנו לבחון את תחום התפרשותו של העיקול אצל צד שלישי ואת הפירוש הנכון שיש ליתן להוראות הרלבנטיות בפקודה. הלכה פסוקה היא כי מקום בו קיים רוב מוצק להסדר נושים, לא יתערב בית המשפט בדרך-כלל בשיקולי הכדאיות הכלכלית של הנושים, ולא יחליפם בשיקול דעתו, אף אם הוא סבור כי טעו הנושים המסכימים בכל הנוגע להערכת כדאיותו של ההסדר.
פועל יוצא מכך הוא, כי התנגדויות של המיעוט לאישור ההסדר הנובעות מטענות כדאיות וגורסות כי שגו הנושים האחרים בשיקול דעתם, דינן להדחות בדרך-כלל. אולם,בית המשפט עשוי להתערב, במקום בו ההסדר פוגע בתקנת הציבור, וכרוך באי-הגינות או בהפרת הסולם של דיני הקדימה ובמקום בו נראה לו כי ההסדר פוגע קשות בשיקולים הכלליים של מדיניות משפטית-כלכלית העומדת מאחורי דיני הקפאת ההליכים.במקרה דנן, בניגוד להסדרים רגילים בתום הקפאת הליכים, הרי שבנסיבות המקרה, לא קיים כלל ועיקר 'הערך העודף' של ההסדר על הפירוק; מדובר בעמותה שחדלה לפעול, וההסדר אף אינו מתיימר לנסות ולהפעילה מחדש למטרות של קידום ספורט, שהן מטרות יסודה ופעולתה של העמותה.
אין עסקינן אף בהסדר התורם לערכים של שמירה על מקום תעסוקתם של העובדים וכיוצא באלו; בנסיבות שכאלו, בניגוד לכלל החל בהקפאות הליכים, הרי שהפירוק והחיסול הם ברירת המחדל, בבחינת 'גורלו הטבעי' של גוף כזה - כאשר מימוש הנכסים ומיצוי הזכויות של הגוף, נעשות בדרך-הטבע בידי מפרק ניטראלי, שהינו ידו הארוכה של בית המשפט של פירוק.
בענייננו מתבקשת חריגה מהכלל, נטל ההוכחה מוטל על זה אשר מבקש לחרוג ממנו, ולהביא למצב משפטי מלאכותי, לפיו גוף חדל-פירעון וחסר פעילות, 'מוחזק בחיים' (תוך חסימת נושיו מלפעול נגדו, ובלא צו פירוק) - זאת, אך ורק לצורך פעולה כזו או אחרת בנכסים. צו עיקול דירה עשוי להינתן גם במסגרת של תביעה אזרחית, לפני מתן פסק הדין.
במקרים אלה עשוי לבקש התובע מבית המשפט לתת צו לעיקול זמני של הדירה. לצורך מתן הצו יידרש התובע להוכיח התקיימותם של מספר תנאים אשר העיקרי שבהם הנו כי קיים חשש סביר שבהעדר העיקול יקשה מאוד על התובע לממש את פסק הדין ולקבל את כספו. הדבר הראשון:מקרה בו בקשת בא כוח הזוכה, להטיל את ביצוע פעולת העיקול ברישום על בעל תפקיד מטעמו, נענית בחיוב על ידי ראש ההוצאה לפועל.
הדבר השני: מקרה בו הליך העיקול ברישום, מבוצע מיד לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל וזאת עוד בטרם בוצעה מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לידי החייב. ומקרה בו נכשלו פקידי ההוצאה לפועל בבצוע פעולת העיקול ברישום והשיבו את הצו במצב של "לא בוצע". מבלי לפגוע באיש, פקידי ההוצאה לפועל, נחושים לעיתים פחות מבעלי התפקיד בהוצאה לפועל, בבואם לבצע עיקול מיטלטלין ברישום.
מקור הבעיה, הינו בחייבים בתיקי ההוצאה לפועל, אשר מודעים היטב לכך כי רבים הם המנסים להתחקות אחר עקבותיהם ונוקטים בדרכים שונות ומגוונות על מנת להסתתר בכתובות בהן הם מתגוררים. החייבים בתיקי ההוצאה לפועל, "מתמקצעים" בתחום ההתחמקות ולא בוחלים בשום אמצעי או פעולה. פעולות אלו, הננקטות על ידי החייבים בתיקי ההוצאה לפועל, הופכות את איתורם בשטח, לצורך בצוע העיקול ברישום, לקשה ומורכב ודורש נחישות רבה מצד מבצע העיקול.
לביצוע צו פינוי קודמת עבודת הכנה הכוללת תיאום הפינוי מול משטרת ישראל ובמקרה בו ישנם ילדים קטינים בבית, מול גורמי הרווחה ברשות המקומית.

עם קבלת הצו אנו מכינים את תיק הפנוי אותו אנו מגישים לגורם המתאים במשטרת ישראל ומלווים את התיק מול משטרת ישראל עד ליום בו מתבצע הפינוי. כשבוע לפני מועד הפינוי אנו פונים לגורמי הרווחה ברשות המקומית ומתאמים איתם את שיתוף הפעולה הנדרש בעת הפינוי.
ביום הפינוי אנו מגיעים בליווי צוות המובילים, מנעולן, השוטרים וגורמי הרווחה ברשות המקומית ומבצעים את הפינוי.ניסיוננו בתחום איתורי החייבים ובתחום המסירות האישיות, מביא אותנו למצב בו אנו מכירים את כל שיטות ההתחמקות של החייבים בתיקי ההוצאה לפועל ומצליחים "להיכנס לראשו" של החייב ולמצוא אותו בכתובת בה הוא מתגורר על אף ניסיונותיו להסתתר בכתובת.
רבים הם המקרים, בהם הגיעו פקידי ההוצאה לפועל לכתובת החייב, על מנת לבצע פעולת עיקול מיטלטלין ברישום, וחזרו בתשובה כי החייב אינו מתגורר בכתובת ואילו בעלי התפקיד בהוצאה לפועל מטעמנו שבו לכתובת והצליחו למצוא את החייב ולבצע את פעולת העיקול ברישום. בנוסף לכך, אנו מנסים לשכנע את החייב לשלם את חובו ולסגור את תיק ההוצאה לפועל כבר בשלב העיקול ברישום.
בית המשפט פוסק, כי במצב בו הוסכם על מועד פירעון עתידי או כאשר הוסכם כי החיוב יקוים לאחר דרישה, אזי, החיוב מתגבש עם הדרישה. במקרה דנן, הצדדים קבעו כי מועד קיום החיוב יהיה 'עם דרישה'. כפי שנפסק באשר לחיוב (כגון ערבות או בטוחה לחוב), ניתן לעיתים להסיק מתוך הנסיבות כי כוונת הצדדים הייתה ליתן משמעות לדיבור 'עם דרישה', באופן שההתיישנות תחל לרוץ מיום הדרישה.
במצב דברים זה, אין לממש את החיוב בלא דרישה, וההתיישנות תחל ממועד הדרישה. בית המשפט קבע, כי התנהגות הבנק מלמדת בבירור כי הבנק בחר להעמיד את מלוא 'ההלוואה' (האשראי שנתן, ושבגינו נמצא החשבון ביתרת חובה) לפירעון מידי, וחוב הנתבעים לבנק התגבש כבר במועד הוצאת מכתב הדרישה הראשון. מאחר ועברו מעל 7 שנים ממועד הוצאת מכתב הדרישה הראשון ועד למועד הגשת התביעה, קובע בית המשפט כי התביעה התיישנה, ודינה להדחות.
באשר לטענת הבנק לפיה יש למנות את התקופה מהמועד שנקבע בין הצדדים לתום תקופת האשראי, אמר בית המשפט,כי משבוטל האשראי על ידי הבנק, בטרם הסתיימה התקופה המקורית, אזי אין כבר כל משמעות למועד הראשוני שנקבע בין הצדדים לתום תקופת האשראי. עיקול, בהיותו כלי משפטי אשר בא למנוע מהחייב את האפשרות להתחמק מנושיו באמצעות הברחת נכסים, אינו ניתן לפדיון והוא עומד בעינו כל עוד לא פרע החייב את מלוא חובותיו לנושים.
העיקול, במהותו, נועד להמריץ את החייב לפרוע חובו לנושה, ובא למנוע מבעל הנכס מלסכל את פירעון החוב על-ידי הברחת הנכס (ראו: בר אופיר, הוצאה לפועל-הליכים והלכות (מהדורה שישית).ננסה להבין מהו צו המניעה הזמני בכול הקשור לביטול העיקול צו המניעה הזמני:בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ס' מקסים), דן בבקשה למתן צו מניעה זמני, ולאחר שהתקיים דיון בפניו נעתר לבקשת המשיבים, לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שמדובר בדירת מגוריהם, והורה לעכב את פינויים מהנכס עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגישו. זאת, בכפוף לכך שיפקידו סכום של 150,000 ש"ח בקופת בית המשפט.
על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 8311/02). בית המשפט (כבוד השופטת ד' מזרחי) נתן צו עיכוב ארעי, ולאחר שקיבל את תגובת המבקש, החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, דן בערעור על פי הרשות שניתנה וקבע:"אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור במובן זה שסכום הערבות שנדרשו המבקשים להפקיד על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי, כתנאי למתן הצו לעיכוב ביצוע, יופחת ויעמוד על סך של 50,000 ש"ח.
לאחר שיופקד הסכום, יעוכב ביצוע הפינוי. על-מנת לאפשר את הפקדת הסכום, יעמוד הצו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן על-ידי בתאריך 15.10.02 בעינו למשך 30 ימים החל מהיום. היה ואין ביכולתם של המבקשים להפקיד סכום זה, יתבצע הפינוי עם פקיעת הצו הארעי, אך בכפיפות לקביעת סידור חלוף למבקשי ההחלטה הורתה, אפוא, על הפחתת סכום העירבון וקבעה כי במידה ולא יופקד סכום זה יפקע הצו הארעי שניתן, תוך שפינוי המשיבים מהנכס יתבצע בכפוף לקביעת סידור חלוף עבורם.
כיום קיימות מספר של גרסאות באשר ביטול עיקול בין מאבק משפטי בין שני בני זוג : גישה אחת גורסת כי השיתוף מתגבש עם תחילת אורח החיים התקין והמאמץ המשותף בין הצדדים. גישה שנייה גורסת כי השיתוף בין בני הזוג אינו מלווה את חיי השיתוף באופן נמשך.
על פי גישה זו, השיתוף מתגבש רק כאשר במערכת היחסים בין בני הזוג מתרחש אירוע קריטי, המביא למשבר ביחסיהם או לסיום חיי השיתוף, ולצורך לגבש את דיני המשפט הפרטי בעניין השיתוף. מועד קריטי כזה הוא מות אחד מבני הזוג, גירושין, או אירוע אחר המעמיד את היחסים בין בני הזוג בסכנה משמעותית.
כל עוד אירוע כזה לא מתרחש, הזכויות והחובות כלפי צד שלישי או כלפי כולי עלמא הן של בן הזוג שפעל לרכישתן, ואין הן מועברות לבן הזוג השני.גישה שלישית - גישת ביניים - גורסת כי יש להבחין בין נכסים בעלי אופי משפחתי מובהק, ובמרכזם דירת המגורים, לבין שאר הנכסים. לגבי הנכסים המשפחתיים, מתגבש השיתוף עם תחילתם של חיי השיתוף - כלומר אורח חיים תקין ומאמץ משותף - והיא מלווה את בני הזוג באופן שוטף ונמשך.
נמצא, כי לגבי נכסי משפחתיים מובהקים תחול הגישה הראשונה. לגבי שאר הנכסים, השיתוף מתגבש - כאמור בגישה השנייה - רק בהתרחש אירוע קריטי.